מכתב פתוח אל הפיזיקאי נחום שחף

לפני מספר חודשים, במסגרת הזמנה שקיבלתי לשמוע הרצאה במכון ז'בוטינסקי מצודת זאב מפי הפיזיקאי נחום שחף, הוא עמד להסביר את התזה שלו אודות פרשת הילד הפלסטיני מוחמד אל-דורה וביום האירוע ע"י הפלסטינים. באותה הזדמנות התייחסתי גם אני לפרשה מנקודת מבט שבותית. כל כך קטן הכפר שלנו.

הנה איפא התייחסותי במלואה שהופנתה במקור אל הנמען נחום שחף:

נחום שחף מנסה ללמוד על דרך הפעולה הפלסטינית באמצעות ניתוח מדעי אודות התמונה המפורסמת על הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה, שנהרג כביכול בתחילת האינתיפאדה ע"י כוחות צה"ל; הוא הוכיח מדעית, שמדובר באירוע מבוים שנועד לנצח עבור הפלשתינאים את המלחמה (האינתיפאדה). אכן שחף עשה זאת.

החשוב הוא, שבכל זאת ולמרות זאת ועל אף זאת, הפכה תמונת א-דורה לסמל הפלסטיני באינתיפאדה, ורבים בעולם ראו בתמונה הוכחה לתכונת האופי הישראלית כרוצחי ילדים. נחום שחף לא הצליח למנוע את הנזק, שנעשה לישראל. נחום שחף יכול לצעוק עד מחר; הוא יכול לארגן פגישות והרצאות ופאנלים ולכתוב אלף מאמרים וגילויי-דעת ולנאום לצעוק ולצרוח עד שקולו יהיה צרוד ומיתרי קולו יזעקו ''הצילו"; אך הוא לא יצליח למנוע את הנזק שכבר נעשה לתדמית ישראל, על אף שבחומר של שחף ישנה הוכחה נחרצת לכך עשויה לשכנע כל אדם חסר פניות. אקט השחרת פניה של ישראל כבר נעשה, ואת הרעה הזאת מר שחף לא יכול להשיב, עם כל הכבוד ליכולתיו האינטלקטואליות. 

נחום שחף יכול לנמק לתרץ כי בעקבות התחקיר הוזמן לז'נבה להפקת סרט תחקיר. 

נחום שחף יכול לטעון כי בעקבות התחקיר הגיע לישראל הכתב הבכיר של האטלנטיק מאת'לי, ג'יימס פאלוס. אתם יודעים מי זה פאלוס? הוא סופר ועיתונאי רציני רבותיי, הוא זכה לציון לשבח בטקס השנתי של האגודה האמריקאית של עורכי מגזינים. 

נחום שחף יכול עוד לגייס ולא אחר את העיתונאי הצרפתי ז'ראר הובר, שאימץ את מסקנותיו. שאספר לכם מי זה הובר? שאפתח את הפה?

האירוע כולו היה מבויים רבותיי. כל האירוע, שתיעדו צלמי הרשת הצרפתית בצומת נצרים, היה מבוים מתחילתו ועד סופו. והנה נחום שחף הפיזיקאי מוכיח את זאת מדעית קבל עם ועדה. באופן משכנע. אולם וראו איזה פלא: רק דבר אחד אין הוא יכול לעשות: אין הוא יכול להחזיר את הגלגל אחורה; הנזק כבר נעשה וישראל בעיני רבים בעולם רוצחת ילדים. העולם ראה בתמונת א-דורה הוכחה לתכונת האופי הישראלית כרוצחי ילדים.

ומי שמצליח לנחש כמה פעמים הזכרתי עד עכשיו את השם 'שחף' שירים את היד.

אינני מנסה להמעיט בערכך חלילה אדוני. אתה אחד האנשים היקרים לישראל נחום שחף. את התחקיר שלך ניתן לכנות כמעשה אנושי לא רק ציוני. אתה איש כן נחום, ותחקיר מעין זה יכול לנבוט רק מראש כן ובריא. אלא מאי... תמיד כשאני משתמש בביטוי 'אלא מאי' אני נזכר בעל כורחי בגדעון ספירו ולא אחר שמשתמש באותו הביטוי חדשות לבקרים. לבטח הוא 'תקף' את מחקרך המדעי זה, אין לי שום ספק בזאת ולבטח הוא השתמש בניסוח ביקורתו הקולחת בביטוי 'אלא מאי'- גם בזאת אין לי ספק.

אלא מאי, נחום שחף... אנחנו עם ישראל החכם לכאורה סובל מבעיה קטנה אך מסוכנת.

הבעיה על פניה אינה מרשימה: עיתוי. בעיית העיתוי והתאמתו לאמת. ידוע לכולנו כי אמת היא אחת אין שתי אמיתות, ישנה אמת ברורה אחת ברורה כשלג. ידוע כי ערך האמת הוא קבוע, הוא אינו משתנה עם הזמן. זה מה שלכאורה אמור להיות, אך אויבינו הפלשתינאים חושבים אחרת! הם חושבים, שערך האמת אינו קבוע והוא כן משתנה עם הזמן. הם חושבים, שבכוחו של הזמן (העיתוי) לקבוע את ערך האמת, והלכה למעשה: הם משתמשים בעיתוי, מפיקים ממנו אמיתות מלאכותיות. יש להם מכונה, שמייצרת אמיתות ע"פ הזמנה ולפי מידה, וקוצרים הצלחות על ימין ועל שמאל.

אנחנו, הישראלים המתוחכמים, היהודים החכמים, מסתכלים עליהם וצוחקים. צוחקים מלוא פינו: איזה אהבלים הפלסטינים האלה! איזה מוח עקום יש להם! איזה הגיון מצ'וקמק יש להם. הרי כל העולם יודע כי אמת יש אחת. כולנו יודעים שאי-אפשר לייצר אמת ואפילו אם מנסים לתפור אמת, ובסופו של יום האמת האוריגינלית יוצאת לאור והשקר מתבדה. הם מבזבזים את זמנם הפלשתינאים האלה, פשוט הם יורים לעצמם ברגליים. רוצים דוגמה, הוכחה? הנה הסיפור של הילד מוחמד א-דורה, שנהרג כביכול בתחילת האינתיפאדה ע"י כוחות צה"ל. הם ביימו את הסיפור הזה ולכאורה ייצרו אמת, והנה בא אחד מבני עמנו והוכיח לעיני כל העולם ואשתו את השקר המתועב שלהם. צוחק מי שצוחק אחרון. 

אכן צוחק מי שצוחק אחרון. למרבה ההפתעה, מסתבר, כי דווקא אלה עם המוח העקום וההגיון המעוות צוחקים אחרונים ואף ראשונים. הם לא מפסיקים לצחוק. הם עושים מאיתנו צחוק לעיני כל העולם, ואנחנו עומדים חסרי אונים. הם משתמשים בתכסיסים כה פשוטים, באמצעים כה דלילים כה פרימיטיביים, כה שקופים ומנצחים אותנו בזירה הזאת בניגוד לכל שכל ישר.

ואנחנו ממאנים להאמין; זאת הבעיה שלנו. אנחנו עדיין מתעקשים כי האמת עוד תצא לאור, והשמש תזרח והציפורים ישירו. הבעיה שלנו שאיננו מבחינים בבעיה הזאת, זו האבחנה שלי. 

ביום רביעי, ה-19 במאי זה, התקרבה הפגנה חמה (חמושים שכיתרו את עצמם בילדים) לעבר עמדת צה"ל ברפיח וסיכנו באופן משמעותי את החיילים, את חייהם. למרות האמור החיילים לא איבדו עשתונות ולא היתה הוראה משום גורם צבאי לירות אל תוך ההפגנה 'החמה' המתקרבת, אלא לירות אל שטח פתוח כדי להזהיר אותם ולהפחיד אותם. שמונה הרוגים היו, מתוכם 5 חמושים ו-3 ילדים. ועוד עובדה נוספת: עדיין לא ברורה סיבת המוות של 8 ההרוגים. ייתכן מאוד כי ההרוגים נהרגו ממטעני חבלה שהפלסטינים הציבו בעצמם. אלה הן העובדות. זוהי האמת המלאה. 

למרות המרחק ליוויתי אני את היום הקשה ההוא מתחילתו והתחברתי לכל בדיל של מידע דרך אמצעי התקשורת והאינטרנט. באותו יום כתבתי שתי הודעות במספר פורומים ישראלים, תחת אשכול אחד: 

הודעה ראשונה:

רגיל לחשוב, כי כאשר איש פוליטי משקר הוא עושה רק את עבודתו נאמנה... כלומר, אנחנו מצפים מהמערכת הפוליטית שלנו ושל הפלסטינים לשקר.

אולם וכאשר השקר יוצא את גדר הפוליטיקה ונכנס לתחומים אחרים, או אז הדבר מדאיג וצועק 'דרשני'.

כידוע, התחלנו את הסיפור עם 'מעל ל-23 הרוגים, רובם ילדים'. בידיעה זו פתחתי את היום, ובין יתר הדברים שקראתי הוא הצהרת מנהל בית החולים ברפיח שקיבל את הפצועים וההרוגים, וזו לשון הצהרתו: "קיבלנו עד עכשיו 20 גופות רובם של ילדים קטנים".

ואני אומר דבר כזה: אם מנהל בית חולים, רופא, משקר במודע ותורם את המאמץ הצנוע שלו למערכת ההסברה הכללית המתוכננת מראש עד לפרטים הקטנים והמבוססת על ערך השקר והרייטינג שלו, אזי נכון לומר שהשקר יצא כבר את התחום שלו ועבר את הגדר.

ניתן לבחון גם את השקר ותתפלאו גם לשקר דרגות ורמות. בשבילי מבחן האמון שלי בפלסטינים הגיע עד לשלב הסופי. אין לי יותר אמון בהם ולא רק כי הם אויביי.

הודעה שנייה:

אני כותב מפנמה.

לפני שניות (השעה אצלנו 4.00 P.M חצות שעון ישראל כתשע שעות לאחר שהתמונה התבהרה) שמעתי במהדורת החדשות המקומית כי מסוקים ישראלים ירו טילים לעבר הפגנה אזרחית ברפיח ונהרגו 20 אזרחים רובם ילדים.

כמובן אנסה להתקשר לתחנה ולהעמיד אותם על טעותם, אך הנזק כבר נעשה.

רק תנסו להעריך כמה תחנות דומות בעולם שידרו את הידיעה הזאת. רק תנסו לתאר את ערך המאמץ הפלסטיני בזיוף הנתונים והפירות המיידיים שקוטפים מהם. רק שתדעו באיזה ברוך באמת נמצאת ישראל. רק שתדעו עם מי יש לנו עסק, עם איזה עם. 

רק שתדעו עד כמה שווה לפלסטינים להתאמץ בעבודת הקודש, בזיוף הנתונים. 

ולדעת שלפלסטינים שותפים ותתי עוזרים בתקשורת הישראלית שעושים עבורם את העבודה נאמנה.

כואב. 

גם אני כנחום שחף ניסיתי להעמיד את העולם על טעותו וזעקתי מלוא גרוני על האחראי בתחנה והסברתי לו את פשר הטעות: לא אדוני. לא מדובר ב-20 הרוגים ילדים, מדובר בחמש מבוגרים חמושים ושלושה ילדים.

לא אדוני. לא מדובר בירי לעבר הפגנה אזרחית מדובר בירי לשטח פתוח כדי להרחיק את החמושים המסוכנים המתקרבים.

לא אדוני. לא מדובר ברוצחי ילדים, צה"ל לא רוצח אנחנו לא עם רוצח, מדובר בהגנה עצמית. אתם תחנה ציבורית וחובה עליכם לדייק בדיווח מה עוד והתמונה כבר התבהרה וגרסת הפלסטינים הופרכה מזמן. מחובתכם לשדר את הגירסה האמיתית. מחובתכם לתקן בשידור חוזר את הידיעה.

ואני ממשיך להתרגש ולצעוק בשפופרת עד שהאחראי על התחנה העמיד אותי על טעותי ההיסטורית: "זה לא ישנה כלום אדוני. השידור כבר שודר. שום ידיעה חוזרת לא תעזור".

לא הבנתי אותו וצעקתי מלוא פי אל תוך השפופרת עד שטרק לי אותה, וגם לאחר מכאן לא הפסקתי לקלל את המניאק הזה עד היום.

עד אשר קראתי היום שוב אודות מאמצי נחום שחף הציוניים הבלתי נלאים להוציא את האמת הטהורה לאור ולהילחם עליה. 

רק היום הבנתי שאני סובל מאותה בעיה שסובל ממנה שחף, ודני ומשה ומאיר וכל עם ישראל וחכמיו ומשכיליו: אנחנו לא מבינים כי העיתוי, כן קובע את ערך האמת. אנו ממאנים להבין את זאת. ושכננו הפלשתינאים השכילו מאיתנו בהבנה בסיסית זו והם מנצלים וקוטפים הלכה למעשה את פירות ההבנה הזו וממלאים את הסל שלהם ממנה.

אנו סובלים מעוד בעיה של עיתוי והתאמתו לאמת. היום אני רואה למשל שלא היה אכפת לאומות העולם מכל ששת מיליון היהודים שנשלחו למשרפות במלחמת העולם השניה. היום אני רואה את האמת הזאת באופן ברור כשלג, ואולי בעוד מספר עשורים אראה עוד אמת ברורה כשמש אודות המתרחש איתי היום. החוכמה היא אם אשכיל לראות את אותה האמת כבר היום ולא אמתין לעוד מספר עשורים לראותה.